טיפות קרות

בס"ד

אמהות מתמודדות עם אתגרי השעה

טיפות קרות ביום קפוא

דמייני יום מקפיא, אחד מאותם הימים שבהם הילדים מטיחים לכל עבר: "אמא, קפוא לי!"

ופתאום, משום מקום, מתיזים עלייך טיפות קרות...

תלונות, ביקורות, טרוניות, מילים שאין מקומן בביתכם... ☹ 

אין ספק שזה לא בדיוק נעים, אולי מרגיז ואולי מעציב אותך

לא מספיק קר לי היום, שהם מוסיפים לי עוד...?!

ואז, יש לך 3 אפשרויות לתגובות אוטומטיות:

1. להתעלם מהטיפות

2. לכעוס על מי שהתיז את הטיפות

3. לקפוא על מקומך

אלא מה? אם תגיבי אוטומטית באחת מהצורות הנ"ל

זה לא יעזור לך לעבור את החורף הזה (או לפחות את היום הזה) בשלום

ובטח שלא בנעימות.

אז מה כן?

האפשרות הרביעית :) 

ומהי?

לקחת צעד אחורה.

הכלל ראשון לאמא המתמודדת עם ילד מאתגר הוא -

שכשהיא מרגישה טיפות קרות המותזות מעברו של הילד,

עליה להבין ששניהם מתמודדים ולקחת צעד אחורה.

אם תתעלמי לגמרי - לא תביני את המצב ולא תוכלי לפעול נכון

אם תכעסי עליו - בטוח שלא תצאי מנצחת

ואם תקפאי על המקום – מירב הסיכויים שהוא ימשיך להתיז עלייך טיפות קרות

ואין ספק שלא תתקדמי למטרה שאליה את חותרת

חיזוק הקשר עם בנך האהוב.

ולכן, התגובה הטובה ביותר במקרים כאלו היא - לקחת צעד אחורה.

המציאות מדויקת. 

מה שנותר לנו לעשות, אם נשכיל, הוא פשוט לקבל אותה.

למרות השאלה שמקננת במוחך ובליבך: "איך אפשר? הוא מוציא אותי מדעתי?"

אפשר ועוד איך.

כי 'אפשר' מתחיל ברצון. בהבנה. בהתבוננות.

ואל תדאגי, לא תישארי לנצח מאחור וההמשך בוא יבוא, לטובה, בעז"ה.

את יכולה לרשום לעצמך וגם לשתף אותי:

מה הרגשת?

מה רצית להגיב אוטומטית?

מה קרה בעקבות לקיחת הצעד אחורנית? האם היה כדאי לעשות כך?

או כל שיתוף אחר, מתוכך פנימה.

"גם בתוך הסערה אפשר למצוא שקט"

שלך, שרי  

עריכה לשונית-אורלי ברנדויין